אז נכון, אני לא יושבת עכשיו לגדת אגם קומו עם אפרול שפריץ בניחוח הדרים ביד, והנוף של השדות מהמרפסת זה לא בדיוק טוסקנה. אבל אם אני לא יכולה להגיע לאיטליה, למה שלא אביא את איטליה אליי? (או לפחות אשלייה נחמדה שלה..) מוכנים לסופ”ש בניחוח איטלקי?
סופ”ש מושלם חייב להתחיל בקפה טוב.
באיטליה, הקפה של הבוקר הוא קפוצ’ינו או לאטה, קפה עם חלב. לעומתו, בשאר שעות היום הקפה הוא חזק וזריז. מה זה אומר? אספרסו בעמידה על הבר, כזה שנותן בוסט באמצע היום.
אם אין לכם מכונת אספרסו בבית, אני ממליצה בחום לרכוש מקינטה, זו דרך זולה להפיק קפה מוקה מעולה.
קפה המוקה שונה במעט מהאספרסו מכיוון שהוא נחלט בלחץ נמוך יותר, כך שאין לו את ה”קרמה” שיש לאספרסו. אנחנו קנינו מקינטה בריקה, בה הלחץ גבוה יותר ולכן יש יותר קרמה והטעמים קרובים יותר לאספרסו. אתם חייבים להודות שאין תחושה נעימה יותר מלהתעורר לריח של טחינת פולי קפה!
זה הזמן לנגן ברקע פלייליסט של קלאסיקות איטלקיות שעושות נעים בלב ולהתענג על הקפה שלנו.
יש לי חלום שמלווה אותי כבר מספר שנים. לגור בפירנצה לפחות כמה חודשים. בפירנצה הכל בווליום גבוה. התרבות, האומנות, האוכל, האנשים, הרומנטיות והיופי. האיטלקיות.
העבר העשיר מתמשך וחי בה ויוצר עיר עם כל כך הרבה אופי שרק רוצים לספוג עוד ועוד ממנה.
אז עד שנזכה לחזור אליה, גם אם לא לכמה חודשים אלא רק לביקור קצר, נוכל לבקר בינתיים בסיור וירטואלי בגלריית אופיצ’י.
במוזיאון, אחד הידועים והעתיקים ביותר בעולם, מרבית יצירות האומנות נאספו על ידי משפחת מדיצ’י, פטרונית האמנות החשובה ביותר של הרנסאנס האיטלקי. מבנה מוזיאון אופיצ’י עצמו נחשב על ידי חוקרי אדריכלות רבים לאחד המבנים המרשימים בעולם.
אוסף יצירות האמנות המוצגות במוזיאון כולל יצירות רבות של גדולי האמנים האיטלקיים מסוף ימי הביניים, הרנסאנס והבארוק. עם האמנים שיצירותיהם מוצגות באופיצ’י נמנים לאונרדו דה וינצ’י, צ’ימבואה, ג’וטו, פיירו דלה פרנצ’סקה, בוטיצ’לי, מיכלאנג’לו, רפאל ועוד..
כל היצירות האלו כבר עשו אתכם רעבים?
זה הזמן להיכנס למטבח!
נתחיל עם מתכון קליל לאנסלטה קפרזה
הסלט מתבסס על שלושה מצרכים פשוטים וטריים. עגבניות אדומות או עגבניות שרי, גבינת מוצרלה טרייה ועלי בזיליקום רעננים.
הסלט מגיע ממחוז קמפניה הדרומי, מהאי קאפרי הסמוך לנאפולי, ומכאן שמו. המחוז הוא בית גידול לתאואים וכאן בעצם גם ייצרו לראשונה את גבינת המוצרלה. האגדה מספרת שגבינה טרייה נפלה לסיר עם מים רותחים וכך גילו את התכונות האלסטיות של הגבן. הטקסטורה מתקבלת לאחר תהליכי מתיחה, המסה ולישה. את המוצרלה הטרייה מכינים באיטליה על בסיס יומי כשהיא נשמרת במי מלח למספר ימים.
הוריאציה הקלאסית של הסלט, כפי שהוא מוגש באיטליה:
2-3 עגבניות פרוסות
2 כדורי מוצרלה
צרור עלי בזיליקום
2 כפות שמן זית
חומץ בלסמי
מלח
פלפל שחור גרוס
פורסים את העגבנית והמוצרלה לעיגולים בעובי חצי ס”מ ומסדרים פרוסת מוצרלה ועלה בזיליקום בצמוד לכל פרוסת עגבניה. מתבלים במלח פלפל, שמן זית וטפטופי בלסמי לפי העדפתכם (כף ומעלה)
טיפ מדליק לשדרוג- כמה טיפות של קרם בלסמי
אנחנו מאוד אוהבים לשנות קצת את הסלט ולהכין אותו עם עגבניות שרי:
2-3 כוסות עגבניות שרי אדומות, צהובות ומנומרות
100 גר’ מוצרלה בייבי
צרור עלי בזיליקום
2 כפות שמן זית
חומץ בלסמי
מלח
פלפל שחור
חופן שקדים פרוסים/ אגוזי מלך/ צנוברים
חותכים את עגבניות השרי לחצאים. מוסיפים את כדורי המוצרלה הקטנים ועלי הבזיליקום.
מתבלים במלח, פלפל, שמן זית ובלסמי. מוסיפים חופן שקדים פרוסים ומערבבים.
מה עם משקה לצד הסלט?
פתחתי את הפוסט במחשבה על אפרול שפריץ, והמשקה המרענן ישתלב נהדר לצד מנה קלילה כזו.
מתכון זריז:
60 מ”ל אפרול
90 מ”ל פרוסקו (יין מבעבע)
20 מ”ל סודה
קרח
פרוסת תפוז
ממלאים כוס בקרח, מוזגים אפרול, פרוסקו וסודה ומערבבים קלות.
מוסיפים לכוס פרוסת תפוז
לוקחים חתיכה מקליפת התפוז, מסובבים ומושחים עם צד הקליפה החיצונית את שפת הכוס, זה מבטיח ניחוח הדרים משגע.
כמה זמן כבר לא קראתם ספר טוב או ראיתם סדרה מעולה?
ההמלצה הבאה היא שניהם ביחד! סדרת ספרים מעולה שקמה לתחיה בסדרת טלוויזיה והכל בניחוח איטלקי כמובן.
לִילָה צֶ’רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמעט 60 שנה. כמין נקמה מתיישבת אֶלנה, שהיא כבר סופרת, לכתוב כל פרט מסיפורן של השתיים, זו מול זו, לאורך כל השנים.
ב’החבֵרה הגאונה’, הרומאן הראשון במחזור, העלילות המותנות זו בזו של לִילה ואֶלנה, מגיל שש עד למעלה משש-עשרה, נטועות בַּסגירות של השכונה הנפוליטנית הנידחת, כלא של נחשלוּת, גסות, איסורים ואלימות, שהשתיים ישאפו, לאורך כל חייהן, לחרוג ממנו ולהינתק מן העבר החשוך שלו. שתיהן חיות בבועה, שכל מה שמתחולל בשנות ה-50 באיטליה ובעולם בקושי חודר אליה, אף שמדובר בילדות מחוננות שקוראות את ‘אַינֵאִיס’ במקור, ואת דוסטוייבסקי וטולסטוי.
בסיפור הנערוּת, הסובב סביב התהפוכות של פרשת נעליים מסועפת , מעוצב ב’החברה הגאונה’ קשר ייחודי בין שתי ילדות-נערות בהיקף ובעומק רגשי חסרי תקדים. כל אחת מן השתיים פינתה מקום בתוכה לחברתה, והיא חווה את עצמה לעומת האחרת, שואלת ‘מה אני לגביה’, ומגבשת את זהותה – מתוך תחרות, קנאה והיקסמות – לנוכח מבטה המדומיין של החבֵרה.
‘החברה הגאונה’ מגיע לסיום זמני שבו התפלגו חיי השתיים, כי לִילה כביכול כלאה את עצמה במעֵין כלוב המטיל עליה את צלו. אבל ברור שבקרוב היא תשבור שוב את הכל.
ניסיתם פעם להכין פסטה ביתית? זה משהו שאני רוצה לעשות כבר המון זמן, אבל תמיד נראה לי קצת מוגזם לסתם ארוחה ביתית. וגם אין לי מכונת פסטה, לא שזה בשמיים אבל אני קצת מתייאשת מראש. בינתיים אני מפצה על הפער עם הכנת ניוקי. בניגוד לפסטה, שיש פסטות יבשות קנויות מעולות, לרוב הניוקי הקנוי הוא בלתי נסבל לטעמי.
אז כבר הבנתם שהולכים להכין ניוקי?
מה צריך?
2-3 כוסות קמח מנופה
7-9 תפוחי אדמה
מלח דק
מלאו סיר גדול במים רותחים לבישול תפוחי האדמה. אחרי בערך 40 דקות תפוחי האדמה רכים מספיק.
הוציאו אותם בעזרת תרווד ואל תשפכו את המים, בסיר הזה נבשל את הניוקי.
קלפו את תפוחי האדמה ומעכו לפירה.
הוסיפו לפירה קמח ומלח דק ולושו בעדינות עד קבלת בצק אחיד ולא דביק.
מרתיחים מים בסיר בו כבר השתמשנו, הוסיפו מים במידה וחלק התאדה והמליחו אותם.
בזמן שהמים על הגז, מקמחים משטח עבודה ויוצרים מהבצק נקניקים בקוטר ס”מ וחותכים אותם ליחידות באורך 2 ס”מ. אפשר לגלגל כל חתיכת ניוקי בעדינות על שיני מזלג ליצירת שקעים עדינים, לטובת אחיזה נעימה ברוטב, אבל זהו לא שלב חובה.
מכניסים את הניוקי למים הרותחים למשך 2-3 דקות עד שהניוקי צפים. אם הניוקי נראים לכם גדולים יחסית לאחר הבישול, תנו להם עוד כמה רגעים להתבשל במים.
מעבירים את הניוקי בעזרת תרווד ישירות לרוטב שחייב לחכות לו לעוד דקה, שתיים.
המלצה שלי- להעביר את הניוקי למחבת חמה לצלייה עם שמן זית לפני שמוסיפים לרוטב.
כמה פשוט ככה טעים.
כל רוטב שאתם אוהבים יכול להתאים פה. אני הכנתי שלושה רטבים שונים לכל אחת משלוש נגלות הניוקי שיצאו לי:
חמאה, שום, מרווה, פלפל שחור ומלח ים אטלנטי עם נגיעה של שמנת מתוקה.
כמובן לגרד פרמז’ן בהגשה. אם יש לכם בבית, ממליצה לשדרג עם ערמונים או שקדים מולבנים פרוסים.
הרוטב השני הוא רוטב עגבניות שרי שלמות בשמן זית, שום טרי פרוס ושעועית ירוקה טרייה שטוחה חתוכה.
צולים בשמן זית, פלפל מלח ואפשר להוסיף מעט שמנת מתוקה.
הרוטב השלישי כלל פלפל ירוק חריף ושעועית ירוקה טרייה, צלויים בשמן זית, איתם צליתי את הניוקי וזהו הרוטב המועדף עליי. החריפות מקלילה את המנה וכך גם שמן הזית.
יצא לכם לערוך סיור בתוך הקולוסאום בביקור ברומא?
בין אם כן או לא, אתם מוזמנים:
אין סופ”ש איטלקי בלי קינוח שעושה נעים בלב.
הקינוח האיטלקי האהוב עליי הוא קנולי! אבל מכיוון שהכנתו דורשת מספר מצרכים לא טרוויאלי (כמו שמן בוטנים למשל או מכונת פסטה), נכין קינוח איטלקי טעים לא פחות.
המתכונים שאני הכי אוהבת, הם אלו הפשוטים שלוקחים חמש דקות ומינימום כלים ללכלך!
כזו היא עוגת הפיאודונה הקורסיקאית. יש לי אהבה לעוגות גבינה אפויות פשוטות פשוטות, והיא בדיוק כזו. ראסטיק ולא מתייפייפת.
5 דקות הכנה, בלי מיקסר ומינימום כלים ללכלך.
מה צריך?
500 גרם גבינת ריקוטה
4 ביצים
גרידת לימון מלימון שלם
כפית תמצית וניל
2.5 כפות קמח
¾ כוס סוכר
טורפים ביד גבינת ריקוטה ומוסיפים ביצים אחת, אחת וטורפים כל ביצה להטמעה.
מוסיפים גרידת לימון, תמצית וניל, קמח וסוכר ומערבבים לאיחוד.
מעבירים לתבנית משומנת ומכניסים לחצי שעה לתנור שחומם מראש ל- 150 מעלות. כעבור חצי שעה מעלים את טמפרטורת התנות ל- 200 מעלות לעשר דקות נוספות.
למי שחייב להעלות קצת את אחוזי השומן כדי שהמנה תיחשב לקינוח, אפשר להקציף 250 מ”ל שמנת מתוקה עם 4 כפות סוכר לקצפת יציבה ולהגיש כף קצפת על פרוסת העוגה.
אתם מכירים את התחושה הזו כשאתם מסתובבים ברחובות מילאנו, רומא או פירנצה וסביבכם שלל חנויות של מעצבי על? מתמלאים בהשראה והערצה לשיק האירופאי הזה שכל כך רחוק מהכפכפים התל אביביים שלנו. אז קצת השראה ליום שבו נצא מהפיג’מה..
רעיון ממש מקסים וביצוע אליפות. מחכה כעת למקסיקו
תודה!!! איזה כייף שאהבת! קדימה מקסיקו…